מכירת דירה של התובעים ע"י כונס הנכסים שאיננה דירת החייבים

א. מבוא:

1. עו"ד יוסף ברינט, נתמנה ככונס נכסים מטעם לשכת ההוצאה לפועל בחיפה, לדירתם של
חייבים פלוניים, בני משפחת משה, בגין חוב שחבו האחרונים לבנק דיסקונט למשכנתאות.
דירתם של בני משפחת משה, מצויה הייתה בבניין המצוי ברחוב כורש 19, בעפולה.

2. עו"ד ברינט, פעל לשם קידום ביצוע תפקידו ככונס נכסים, המציא אזהרה לבני משפחת
משה, ומשאלה לא פינו את דירתם, קבע ראש ההוצל"פ מועד לפינויה. במועד זה נשלח קבלן
הוצל"פ, אשר מונה על-ידי מר ברינט, לדירתם של בני משפחת משה לצורך פינויה. זה מצא
את הדירה ריקה, והחליף את מנעולה.

3. לאחר "פינוי" הדירה, נשלחו לדירה שמאי, אשר העריך את שוויה, ומתווך אשר קיבל את
מפתחותיה לצורך מכירה.

פועלם של כל אלה צלח, ותוך פרק זמן קצר נמכרה הדירה לפלוני, מר כרסנטי.

4. נראה, כי הכל הלך למישרין, עד אשר הסתבר, מעשה שטן, כי הדירה אשר נמסרה לקונה,
מר כרסנטי - דהיינו אותה דירה אשר "פונתה" על ידי הקבלן, הוערכה על ידי השמאי,
והוצאה למכירה על ידי המתווך - אינה כלל דירתם של החייבים, בני משפחת משה, אלא דירה
השייכת לתובעים - הנמצאת קומה אחת )או שתיים( תחת דירתם של ה"ה משה.

5. במועד מסוים, בחודש דצמבר 98 או ינואר 99, ביקש התובע מספר 1 להשכיר את דירתו.
למיטב ידיעתו, הייתה הדירה פנויה זה מספר חודשים, לאחר שהדיירת הקודמת, שהחזיקה בה,
עזבה בתום תקופת השכירות. משהגיע התובע לדירה בליווית הדייר המיועד, חשכו עיניו.